להקשיב לקצב הנכון של הגוף שלך

יש תחושה של בום חזרנו לשגרה קצת כמו שבבת אחת ביום בהיר נקטעה לנו השגרה...

האם נכון לנו לפעול מדרייב מטורף שוב? האם חזרה הדרגתית יותר בריאה לגוף שלנו, למוח, ללמידה?

בטח תשיבו שאין אמת אחת, וכל אדם שונה מחברו, ולכן אשתף אתכם בגישה שלי מתוכי ומתוך ניסיון עם עבודה עם מערכת הגוף/מוח של מטופליי ושלי.

אני ממשיכה בהתבוננות הפנימית, שהתחלתי בה לפני חודשיים. חוויתי רגעים של עצירה שהיו בהם הרבה שמחה, יצירה, שיתופי פעולה מרגשים, אופטימיות והנאה לצד רגעים של התמודדויות כמו: דאגות למבוגרים במשפחתי ובסביבתי, והמשך קשר טלפוני/ זום בעיקר עם תלמידים ומבוגרים המתמודדים עם חרדות ופחדים.

חזרתי לא מזמן לטפל וללמד באהבה ובהתרגשות רבה, אבל אני עוצרת ומתבוננת בכל יום ומנסה לא להיטרף למירוץ אינסטנסיבי ולהנות מהעולם החדש שנוצר פה. אני יודעת להקשיב לגוף שלי מתי הוא אומר לי: "סטופ אני זקוק למנוחה,

למדיטציה, לשיחה טובה או להליכה".

לשמחתי בכל הליכה באיזור מגוריי, אני רואה עדיין רבים צועדים, מברכים לשלום ולפעמים נוצר שיח קצר ומרתק

עם הרבה סובלנות גם למצב שנוצר במדינה.

חיי היום יום שלנו היו ועדיין מלאים במטרות, שאנו מציבים לעצמנו הקשורים בבית, בזוגיות, בהורות, בלימודים ובעסקים.

השגת המטרה היא לתקופה קצרה והחשיבות היא לדרך, לתהליך – לעשות את הדברים מתוך אהבה ולהרגיש שכל צעד בהתקדמות משמח אותנו.

בדרך שבה אני מטפלת במרכז שלי בשחרור המתחים הרגשיים הגישה היא :"תכיר את מה שאתה תופס כשלילי, שחרר אותו מהשורש ואז החיובי ישכון עמוק בגופך, במוחך, בתת המודע ולא רק ברמת המודע".

במצבי העומס היומיומי, במצבי הסטרס מי השולט: התת מודע או המודע?

בהחלט התת מודע שולט ולכן אם ילדה, נערה או אדם מבוגר עברו תהליך ושחררו מתחים הם למדו איך לפעול במצבי לחץ או חרדה מתוך תת מודע חיובי, אופטימי בעל יכולות להתרענן עם כוחות מחודשים ואנרגיה חיובית.

אני שמחה שישנם רבים, שבמהלך השנים האחרונות שחררו מתחים על נושאים כאובים ומשמעותיים להם, והגיעו לתקופת הבידוד יותר מחוזקים פיזית ונפשית.

שיתפתי אתכם בבחירות הנכונות לי בתהליך החזרה לשגרה אבל חשוב לי גם לשתף, שלאורך כל תקופת הבידוד בתים

היה לי קשר עם ההורים והילדים, שבדיוק סיימו תהליך בחודש פברואר או שהתהליך נקטע פתאום. בקשר הזה הבנתי עד כמה התקופה הזו עשתה לרובם טוב.

הילדים קיבלו מתנות מדהימות של חיבור וחיזוק הקשר המשפחתי, וגם ההורים למדו מחדש מי הם הילדים המדהימים שלהם לאורך 24 שעות ביממה עם רגעי קושי, דרמות ומריבות, תסכול או עצב לצד שפע של אהבה, שמחה, התלהבות ויצירה.

הבנתי מההורים, שככל שהתקופה בבית התארכה, הילדים החלו לשתף אותם במצוקות האמיתיות שלהם -מצוקות בהיבט החברתי, הלימודי או ההתנהגותי והחלו לבקש עזרה מהם או עזרה חיצונית ממני למשל.

ילדים מסוימים התנתקו לחלוטין מקשר עם חבריהם. ילדים אחרים הרגישו שאף אחד מחברי הכיתה לא מתעניין בהם

וחוו תחושת נטישה ותסכול עצום.

בהיבט הלימודי ישנם ילדים רבים, שחוו השפעה חיובית מצורת הלמידה מרחוק. חלקם שיתפו שהם לא רוצים לחזור לבית הספר ללמידה הרועשת ולעומס בשיעורי הבית ובמשימות במהלך יום הלימודים.

אז עכשיו אתם מבינים למה הדרגתיות חשובה לא רק לרגישה כמוני?

אסיים בנימה אופטימיות עם תקווה לעתיד:

שנשכיל ונדע להמשיך ללמד את ילדינו גם במסגרת הביתית, המשפחתית וגם במסגרות הלימודיות השונות לאורך כל חייהם בדרך יצירתית, מדורגת ורגישה עם כמה שיותר תמיכה רגשית, סובלנות ומבט ישיר בעיני הילד למה הוא צריך כאן ועכשיו בעת הזו!!!

השכילו לתת כלים לעצמאות ילדיכם,

סמכו על כך שהוא יודע להיכשל, לקום ולהתחזק ואמרו לו כל העת: אנחנו אוהבים אותך, אנחנו סומכים עליך, ובלב תזכרו להאמין באמת (כי הוא או היא מרגישים אתכם ממש) שהוא יכול להתמודד כמעט עם כל קושי, ניסיון או מבחן,

וכך הוא יידע שאתם לצידו ולעזרתו בכל עת.